עמודים

הפורטל הישראלי להדרכת הורים

איך להפחית מריבות בין אחים

איך להפחית מריבות בין אחים

יריבות בין אחים הוא נושא כואב ברוב הבתים. באופן טבעי הורים חולמים שהילדים שלהם יאהבו אחד את השני, ישתפו אחד את השני ויתחשבו. אבל חשוב לזכור שמידה מסוימת של יריבות הינה דבר טבעי וזאת מכמה סיבות:

  • קינאה בין אחים קיימת מימי קדם, מאז קין והבל
  • ילדים "מתחרים" על אותם מאשבים, כולל תשומת לב של ההורים, ולעתים אותם צעצועים, אותו מחשב, אותה טלוויזיה, אותו חדר וכד'
  • מתוך הצורך להרגיש שייכים, כל ילד מחפש  את המקום הייחודי שלו במשפחה

השאלה היא מהי מידה סבירה של יריבות ומה גורם ליריבות "נורמלית" לעבור את גבול הסביר ולהפוך את החיים בבית לבלתי נסבלים?

התשובה לשאלה הראשונה היא שאם הילדים שלכם בדרך כלל מסתדרים יפה ומידי פעם יש להם מריבה עניינית, מדובר ביריבות ברמה סבירה. אבל אם ילדיכם רבים ללא הפסקה, אם אתם בטוחים שאתם יודעים מי "התוקפן" ומי "הקרבן", אם הילדים פונים אליכם בציפיה שתתערבו במריבה, ואם רוב המריבות סובבות סביב נושאים שטותיים ומיותרים, סביר להניח שמדובר ביריבות שאינה סבירה.

אם זה המצב אצלכם בבית – החדשות הטובות הן שיש מה לעשות!

הסיבות למריבות המיותרות

אם נתבונן מקרוב על משפחה הסובלת ממריבות בלתי פוסקות בין אחים, רוב הסיכויים שנמצא הורים (אחד או שניהם)  המתערבים באותן מריבות, מתוך ניסיון טבעי ומובן להפסיקן, להגן על ה"קרבן" ולהעניש את ה"תוקפן". אז למה זה לא עובד? למה למרות ההתערבות ולמרות העונשים שלכם, המריבות פשוט לא פוסקות? ומה הילדים שלכם לומדים מדפוס זה? להלן הסיבות העיקריות:

  • כשאתם מתערבים במריבות אתם מונעים מהילדים שלכם את ההזדמנות ללמוד למצוא בעצמם פתרון לקונפליקט ומלמדים אותם שזהו תפקידו של מישהו אחר לפתור להם את הבעיות.
  • כשאתם מתערבים אתם מלמדים את ה"קרבן" שכדאי לו לחטוף מאחיו ה"תקפן" כי רוב הסיכויים שתענישו את אחיו, ושהוא (ה"קרבן") יקבל פיצוי כלשהו.
  • כשאתם מתערבים אתם עוזרים ל"תקפן" לאמת את האמונה שלו (גם אם היא מוטעית) שאתם אוהבים את אחיו יותר, ושהוא "הילד הרע" של המשפחה.

אז מה עושים?

אם לוקחים בחשבון את הסיבות הנ"ל, הצעדים המתבקשים הם:

1. להפסיק לחלוטין להתערב במריבות של הילדים.

2. להודיע להם מראש שאתם תפסיקו להתערב כי אתם סומכים עליהם שהם יכולים למצוא פתרונות בעצמם. ולהגיד גם שאם הם מעוניינים בעזרה במציאת פתרון תשמחו לעזור להם (למשל לעשות טבלת תורות, להתחלף וכד').

3. חישבו האם אתם נותנים להם דוגמה אישית חיובית בפתרון קונפליקטים ביניכם לבין בני/בנות זוגכם, בני משפחה אחרים, חברים, שכנים, וכד'. ספרו להם על מקרים בהם פתרתם קונפליקט בצורה חיובית.

4. במידה ויש אלימות, היכנסו והפרידו ביניהם ללא שפיטה, וללא נקיטת עמדה. פשוט אימרו בשקט "אני לא מרשה להשתמש באלימות, עכשיו כל אחד הולך לחדר שלו עד שתחליטו שאתם יכולים להסתדר".

5. בכל מקרה הישארו רגועים לנוכח המריבות. אם קשה לכם לשאת את הצעקות, צאו מהחדר עד שהרוחות ירגעו.

6. נצלו הזדמנויות בהם הילדים משחקים יפה ביחד או משתפים פעולה כדי לתת חיזוקים חיוביים, למשל "איזה כיף כשאתם מסתדרים יפה ביחד", "איזו התנהגות בוגרת".

נסו זאת במשך חודש לפחות – זכרו: מידת ההצלחה תלויה במידת העקביות שלכם, ובכך שהילדים יפנימו שאתם לא מתערבים יותר, ולא מאבדים את האשתונות.

הכותבת: מיכל אייל שטוסל, מדריכת הורים ויועצת משפחתית.
ליצירת קשר: michaleyal@gmail.com
טלפון: 054-2100858
אתר: www.michaleyal.co.il

לפרופיל המלא…

השאר תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>