עמודים

הפורטל הישראלי להדרכת הורים

4 דברים שאסור לעשות בזמן התקף זעם של הילד

4 דברים שאסור לעשות בזמן התקף זעם של הילד

אם אתם הורים, סביר להניח שאתם זוכים מדי יום לשלל הצעות והסברים איך צריך להתמודד עם התקף זעם (טנטרום) של ילדים צעירים ומה כדאי לעשות כשהם מאבדים שליטה. יש האומרים לכם שאתם מפנקים יתר על המידה את הזאטוטים, אחרים נוזפים בכם על קפדנות מוגזמת, וכשאתם מגיעים לגינה השכונתית תמיד יהיו הורים שישמחו להשמיע באוזניכם פרקים נבחרים (ונרחבים…) משיטות הפעולה שהם פיתחו.
הידע והעצות הם כה רבים ומגוונים, עד שאין פלא כי הורים רבים מרגישים מוצפים, נבוכים, ובעיקר חסרי ביטחון ומלאי ספק עצמי לגבי מיומנויות ההורוּת שלהם.
האמת היא שאין קסם. אין "פתרון בית ספר" שמתאים לכל הורה ולכל פעוט. המומחה האמיתי לילד שלכם הוא אתם. נכון, לא קל לסמוך על ההורות שלכם כשהפעוט נתקף זעם באמצע המכולת, אבל כדי להפוך להורים משובחים עליכם לשלב אינטואיציה, חוזקות (שלכם!), למידה וערכים שחשובים לכם!
בכל מקרה, כדי למצוא את הדרך שלכם כהורים, עליכם לדעת גם מה לא לעשות כשהילד נתקף זעם. הרעיון הזה עלול להיות מבלבל עבור חלק מההורים, שכן רוב העצות מתמקדות במה כן כדאי לעשות, אבל חשוב לא פחות לדעת מה לא לעשות. לפניכם ארבעה "אַל"-ים שאותם מומלץ לא לבצע במהלך התקפי זעם של הזאטוטים:

  1. אל תהיו נוקשים מדי: בתקופת הפעוֹטוּת ילדים הם עקשנים ובלתי גמישים. זהו שלב נורמלי בהתפתחות שלהם, אך למרבה הצער הורים רבים אינם מבינים זאת ומתמלאים תסכול לנוכח ההתנהגות של הזאטוט – שלכאורה אינה רציונאלית ונחווית כאובדן שליטה שלו.
    חלק מההורים מגיבים בלחץ בלתי פוסק על הילד, בתקווה שמשמעת חזקה יותר תפוגג את העקשנות של הפעוט. מדיניות שכזו גורמת למאבק שבו אין מנצחים ולהתנגשות בין הרצון של ההורים לרצון של הילד, התנגשות שממנה כולם יוצאים חבולים – בזמן שדווקא גמישות, והענקת אפשרויות בחירה מרובות לילד הדעתן, היא הפתרון.
    אם תתנו לילד שלכם תחושה שהוא שולט, בנושאים שאינם משמעותיים בטווח הארוך ואינם סותרים את הערכים החשובים לכם, תיצרו אצל הילד תחושת אוטונומיה ועצמאות בעולם שנחווה על ידם, באופן טבעי, כמוגבל ומרובה חוקים. בחירות פשוטות כחלק בלתי נפרד משגרת היומיום מפחיתות את הסיכוי כי הילד ירצה להתעמת על נושאים חשובים מבחינתכם.
  2. אל תהיו גמישים יתר על המידה: עומד בסתירה עם ה"אַל" הראשון? מבלבל? לא בהכרח. חשוב לאפשר בחירה לילד נחרץ, אבל אם תהפכו גמישים מדי, הוא לא יידע מה לעשות.
    זאטוטים זקוקים לדמות אחראית סביבם – והדמות הזו היא אתם. אמנם תצאו נשכרים מלמצוא הזדמנויות בהם הילדים יהיו המחליטים, אבל גם בלהציב גבולות ברורים, מתוך אהבה, טמון רווח משמעותי: כך ילדיכם ירגישו בטוחים ומרוצים מהבחירות שהם ביצעו.
  3. אל תפצחו בהסברים מעמיקים בזמן התקף זעם: פעוטות, מטבעם, אינם רציונאליים ולהורים אין ברירה אלא לקבל את העובדה הזו. אין טעם לנסות להסביר דברים לילד שנמצא בעיצומו של התקף זעם, ובוודאי שאין טעם להשתמש בנימוקים שלא מתאימים לשלב ההתפתחותי של הזאטוט. נאומים ארוכים ומורכבים גורמים לפעוט, שכלל לא מסוגל להבין מה רוצים ממנו, להתמלא תסכול רב יותר, שבא לידי ביטוי בווליום גבוה יותר ובהתנהגות זועמת במיוחד באופן כללי. גם ההורים מתמלאים תסכול רב יותר, וכדי למנוע זאת כדאי להשתמש בכלל האצבע הבא: לא להשתמש ביותר מילים מכפי גילו של הילד.
    ילד בן שנתיים מרביץ? אמרו "לא לנשוך!" והרחיקו אותו מהמקום. ילד בן 5 נתקף זעם באמצע החנות כי לא קניתם לו את שדרש? אמרו "אנחנו לא בוכים בגלל צעצועים" וצאו מהחנות. הסברים מלומדים ומנומקים לא יועילו באמצע התקף זעם, שכן הילד פשוט יתעלם מהם (כאמור, מפני שאין לו שום דרך להבין אותם).
    זכרו: אינטראקציות בין מבוגרים מתאפיינות (לפחות ברוב המקרים…) ברציונאליות, ועל כן הורים רבים מניחים שכך צריכה להיות גם התקשורת עם הפעוטות – אבל לזאטוטים אין את הבגרות שיש למבוגרים ואין להם שום דרך להיות הגיוניים כל הזמן. במקום נאומים חוצבי להבות, שמרו על רוגע, היו תמציתיים ופעלו במהירות.
  4. אל תצעקו: בני שנתיים עד 6 "ידועים לשמצה" ביכולת שלהם לצרוח ו"לאבד את זה". הסיבה: תסכול עקב חוסר יכולת לעבד את הסיטואציה בה הם נמצאים בתוספת חוסר היכולת לבטא עצמם בדרך אחרת. אבל גם אם צעקות וזעם בשל תסכול הם טבעיים עבור פעוטות וילדים צעירים, הרי שחיוני עד מאוד ללמד אותם שגישה זו לא מקובלת אצלכם בבית.
    הקפידו להישאר רגועים, והפגינו עקביות: כך תהוו עבורם מודל חיובי לחיקוי – וזו הדרך הטובה ביותר ללמד אותם שאין טעם לצעוק. אם אתם מגלים שלא קל לכם לשלוט ברגשות שלכם ושבעצם גם אתם ניחנתם במזג חם, נסו לקבל תמיכה מחברים, מהורים אחרים או מקורס ייעודי שילמד אתכם להתמודד עם הקושי.

המעבר מתינוק לפעוט או זאטוט הוא אתגר להורים: כשניצבים בפני ילד בן 3, סמוק פנים וצורח בזעם, פתאום תקופת התינוקות – שבזמן אמת נראתה משימה כמעט בלתי אפשרית – נחווית כפיקניק מענג. אבל אם תבינו שהילד שלכם פשוט מתפתח, ובפרט הופך לעצמאי יותר, דבר שמחייב אתכם להתפתח גם כן, להבין איזה מהכלים ההוריים שלכם עדיין יעילים ואילו כבר לא, וכמובן למצוא דרכים חדשות לפתור מצבים לא רצויים – התמודדות עם התקפי זעם תהיה אפשרית ולא מסובכת מדי.
זאטוטים הם יצורים מרתקים, מלאי תשוקה, הומור, סקרנות וכוח רצון. הם רק מתחילים להבין איך עובד העולם העצום שסביבם, לנווט את עצמם בין הפעילויות השונות והמטלות היומיומיות, לבחון גבולות ולראות איזו תגובה גוררת כל פעולה. אם תסמכו על האינסטינקטים שלכם ותיישמו את הכללים המתאימים למשפחה שלכם – תעזרו לילדיכם להתפתח, ואיתו תצמח כל המשפחה.

השאר תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>